טרכטר,תפילין ושות' - משרד עורכי דין ונוטריון

עפ"י  הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965, במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו עפ"י דין -   אלא אם אותו אדם השאיר צוואה חוקית -

שאז יחולק העיזבון לזוכים עפ"י הצוואה.
היורשים עפ"י דין הינם: מי שהיה במות המוריש בן-זוגו וכן קרובי המוריש (ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם). בן הזוג וילדי המוריש קודמים לכל היתר והחלוקה הינה בהתאם לכללים והוראות מורכבים נוספים הכלולים בחוק ובפסיקה.
לעומת זאת, כאשר קיימת צוואה חוקית, העיזבון יחולק בהתאם לרצונו של המצווה ולא בהתאם להוראות "ירושה עפ"י דין" הכלולות בחוק הירושה.
חוק הירושה בישראל נוקט בעקרון "החופש לצוות", עקרון זה מאפשר לכל אדם לבחור מי יהיו יורשיו וכיצד יחולק עזבונו ביניהם במסגרת צוואה אותה הוא עורך. החוק הישראלי אינו מחייב אדם להוריש את כל רכושו, או חלק ממנו, לילדיו או לבן זוגו, והבחירה הינה חופשית לחלוטין.

על מנת שהצוואה תהיה כשרה ותקפה, עליה לעמוד בכללים הפורמאליים לעריכת צוואה. כללים שנועדו להבטיח כי בעת מימוש הצוואה לא יהיה כל ספק כי אכן המצווה ערך אותה מבחירה חופשית, ללא כל לחץ או כפיה שהופעלו עליו וכי האמור בה מבטא את רצונו הכן והאמתי ביחס לחלוקת רכושו לאחר פטירתו.
עריכת צוואה כדין הינה תעודת ביטוח המבטיחה כי לאחר פטירת המוריש, יחולק הרכוש בהתאם לרצונו ולא בדרך אחרת כלשהי. בכך ניתן להבטיח לא רק שהרכוש יגיע לידיים הנכונות, אלא גם שיהיה זה באופן היעיל ביותר, ע"פ רצון המצווה ולעיתים רבות גם ימנע המצווה סכסוכים משפחתיים לאחר שהלך לעולמו.
לצער כולנו, לא ניתן לדעת מתי נלך לעולמנו, יכול שיקרה זה היום, מחר או אחרי מאה ועשרים שנים. לכן, הדרך היחידה בה נוכל לוודא שהרכוש שצברנו במהלך חיינו, יחולק לפי רצוננו בדרך היעילה ביותר, היא על ידי עריכת צוואה.

עפ"י חוק הירושה, כאמור, כאשר נפטר אדם מבלי שהשאיר אחריו צוואה חוקית - יעבור רכושו לבן זוגו ולילדיו בצורה שבן הזוג יורש מחצית מן הרכוש, והילדים יתחלקו באופן שווה במחצית השנייה של הרכוש (אם אין לנפטר בן זוג וצאצאים– יועבר הרכוש ליורשים אחרים ע"פ חוק הירושה). כל מי שמעוניין, מסיבה זו או אחרת, שרכושו יתחלק באופן שונה כלשהו, מזה המפורט בחוק הירושה, חייב לערוך צוואה מתאימה אשר מגדירה את חלוקת הרכוש הרצויה.
אדם שאינו משאיר אחריו צוואה, בפועל מפקיע מעצמו במו ידיו את השליטה באופן חלוקת עיזבונו לאחר תום ימיו, לכן כמעט לכל אדם בגיר כדאי ומומלץ לכתוב צוואה. עריכת צוואה כרוכה בתשלום נמוך יחסית ואין כל סיבה הגיונית להמתין לגיל מופלג כדי לערוך אותה.

חשוב לדעת כי במידה ואין יורשים ע"פ דין ואין צוואה יזכה בירושה לא אחר מאשר אוצר המדינה, לפיכך רצוי שאדם ייתן הוראות מדויקות באשר לחלוקת רכושו (לרבות רכוש שיהיה בידיו בעתיד והוא אינו מודע לו) עפ"י רצונו ושיקול דעתו הבלעדיים.

בעיות אפשריות כתוצאה מירושה ע"פ דין – ללא צוואה:
מקרה: עפ"י חוק הירושה ובהיעדר צוואה, מוריש שבמותו השאיר בת זוג וילדים, חלקו בדירת המגורים (50%) עובר בירושה באופן הבא: 1/2 לבת זוגו  ו1/2 לילדיו באופן שווה. בהתאם לכך, לבת הזוג נוספים 25% בבעלות בדירה (1/2 מה 50% של המוריש) ו 25% הנותרים (ה 1/2 האחר מתוך ה 50% של המוריש)  עוברים באופן שווה לבעלות ילדיו של המוריש (לדוגמא- אם יש לו 5 ילדים, כל אחד יורש 5% מהדירה.
במצב זה, הבעלות בדירה תתחלק בין  6 בעלים בת הזוג: 75% והילדים: 25% - 5% כל ילד.

 

בעיות אפשריות: חלק מהיורשים מעוניין לממש את חלקו בדירה (למכור, לגור, להשכיר) וחלק לא - סכסוך משפחתי/סכסוך משפטי.
כל הילדים מעוניינים למכור את הדירה ומנסים לאלץ את אימם למכור את הדירה - סכסוך משפחתי/סכסוך משפטי.

הדירה נרשמה ע"ש כל היורשים, הם מתירים לאימם לגור בדירה בעודה בחיים אולם בתום ימיה הדירה נמכרת. עפ"י החוק, כל אחד מהיורשים ביצע "עסקה במקרקעין"=מצב זה עלול ליצור חיוב במס מיותר בהתקיים עסקה נוספת במקרקעין, אלא אם קיים פטור ממס או מתקיימות נסיבות לפטור ממס.

 

פתרון אפשרי: בצוואה, המצווה יכול להורות כי הדירה תעבור בשלמותה לבעלות בת זוגו ורק לאחר תום ימיה, תימכר והתמורה תחולק בין ילדיו באופן כזה או אחר.
מקרה: בעודו בחייו, נהג המוריש לתמוך בבני משפחה נוספים כמו אחיו שירד מנכסיו, ילדי אחיו השני שנפטר בגיל מוקדם, והוריו הקשישים.
בעיה אפשרית: העיזבון יחולק עפ"י הוראות חוק הירושה (בין היורשים עפ"י דין=בת הזוג והילדים) ותיפסק התמיכה הכלכלית באחיו האחד, בילדי אחיו השני ובהוריו הקשישים.
פתרון אפשרי:  עריכת צוואה ובה הוראות מדויקות להמשך התמיכה הכלכלית.
מקרה:  למוריש יש ילדים שבגרו וכבר עזבו את הבית. טרם פטירתו של המוריש, רק הוא ובת זוגו נהנו מרכושם ושמרו על רמת חיים מסוימת. בעקבות פטירתו של המוריש, עיזבונו יתחלק בין בת זוגו לבין ילדיו.
בעיה אפשרית:  החלק שיעבור בירושה לילדים, ייגרע במקביל מבת הזוג ויפגע ברמת חייה.
פתרון אפשרי:  צוואה בה בת הזוג תזכה בכל העיזבון ורק לאחר תום ימיה, חלקו של המצווה בעיזבון יחולק לילדיו, באופן בו יהיה מעוניין המצווה.

 

בני זוג גם יכולים לערוך צוואות הדדיות מתוך הסתמכות של בן זוג אחד על צוואת בן הזוג האחר. בצוואה, אין כל בעיה למנוע תרחיש בו בן הזוג שנותר בחיים נכנס למערכת זוגית חדשה ומהחלק שציווה לו המצווה במקום
לילדיו, ייהנה בן הזוג החדש.

ישנם מקרים רבים בהם רצוי לערוך צוואה, אבל אין ספק כי המקרים הנפוצים ביותר בהם מומלץ לערוך צוואה הינם:

   -  כאשר אדם מעוניין להוריש את רכושו בחלוקה שונה מזו שמפורטת בחוק הירושה או לאנשים אשר אינם בני משפחתו;
   -  כאשר בני זוג חיים יחד מבלי להיות נשואים;
   -  כאשר בני הזוג נשואים, אבל חיים בנפרד משום שטרם ניתן גט;
   -  כאשר בני הזוג עומדים בפני הליך גירושין;
   -  כאשר אדם מעוניין לסלק את ילדיו או בן זוגו מחלקם בירושתו.
   -  במקרים של פיצול הירושה:  מקרים שבהם המוריש מעוניין להוריש חלקים ספציפיים מעיזבונו לקרוביו, לאנשים  שאינם  קרוביו או לתאגידים,        שלא בהתאם להוראות חוק הירושה.
   -  זכויות ברכוש:  מקרים שבהם קיים צורך להסדיר זכויות שימוש ברכוש לאחר מותו של המצווה.
   -  בני זוג גרושים או פרודים, ומשפחות חד הוריות:  חוק הירושה אינו מסדיר את זכויות הירושה במקרים אלה.
   -  זוג מבוגר שאין לו ילדים והוא בגיל שככל הנראה לא יהיו לו ילדים.
   -  זוג שנשוי נישואים שניים ולכל אחד מבני הזוג יש ילדים משלו.

 

קיימות ארבע דרכים ע"פ החוק לעריכת צוואה:

צוואה בכתב יד: כתובה כולה בידי המצווה, וחתומה בחתימתו ובכתב ידו. על פי סעיף 19 לחוק הירושה, נושאת את תאריך עריכתה, גם הוא בכתב ידו של המצווה.  מומלץ לפנות אל משרד עורכי דין המתמחה בתחום, ואשר יעמיד לרשות המצווה עורך דין שידריך אותו בכתיבה נכונה של המסמך, על מנת שינוסח בדרך המתאימה ויהיה תקף לאחר מותו.

צוואה בפני עדים:  נעשית בכתב, נושאת תאריך, נחתמת בידי המצווה בפני שני עדים. על פי סעיף 20 לחוק הירושה, המצווה חייב להצהיר בפני העדים כי זו צוואתו, ובאותו מעמד חותמים גם העדים על הצוואה כדי לאשר שהיו עדים לעריכתה בידי המצווה. הצוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד או מודפסת, אך החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים, ולהיחתם במועד עריכת הצוואה ולא במועד מאוחר יותר. מומלץ כי לפחות אחד העדים יהיה עורך דין המתמחה בעריכת צוואות, כדי למנוע מהמצווה טעויות שעלולות לאחר מותו להביא לפסילת הצוואה.

צוואה בפני רשות:  על פי סעיף 22 לחוק הירושה, צוואה בפני רשות היא צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או נוטריון. אם הצוואה נאמרת בעל פה היא מוקראת למצווה בידי הרשות, ובסופה יבואו הצהרה, חתימת הרשות ואישור הרשות על מועד עריכת הצוואה וכי הצוואה נערכה בידי המצווה. מכיוון שהיום ניתן לשכור את שירותיו של משרד עורכי דין המתמחה בתחום, הרי שכבר לא עושים שימוש בדרך זו.

צוואה בעל פה:  ידועה גם בשם צוואת "שכיב מרע". על פי סעיף 23 לחוק הירושה אפשרות זו קיימת רק במקרה שהמצווה נמצא על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה. צוואה בעל פה צריכה להיעשות בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה, ועליהם לרשום אותה בזיכרון דברים הכולל את תוכן הציווי, התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה. לאחר מכן יש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. צוואה בעל פה בטלה לאחר חודש, אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.

הדרך המומלצת ביותר לניסוח כתיבת צוואה היא בעזרתו של עורך דין העובד במשרד עורכי דין המתמחה בתחום, וזאת על מנת שידאג למניעת טעויות נפוצות ולניסוח בצורה המשפטית התקינה והמקובלת בתחום זה.

לכמה זמן הצוואה תקפה?
באופן כללי, צוואה תהיה תקפה כל עוד לא נערכה צוואה אחרת, חדשה, במקומה. כלומר, למעשה, צוואה אינה מתיישנת מעצמה ואינה מוגבלת בזמן. רק לאחר שנערכת צוואה חדשה, הופכת הצוואה הישנה לחסרת תוקף. אולם, במקרים בהם מתגלה פגם בצוואה החדשה שנערכה, אשר הופך אותה לבלתי חוקית, ייתכן מאד והצוואה החוקית האחרונה שנערכה לפניה, תהיה הצוואה שעל פיה יחולק הרכוש.

איך מתכוננים לעריכת צוואה?
לפני שפונים לעו"ד לצורך עריכת צוואה, חשוב מאד להכין מראש רשימה של כל הנכסים הקיימים בבעלותו של המוריש, לרבות נכסי נדל"ן, מכוניות, כספים המצויים בבנקים ובמקומות אחרים, אוספי אומנות וכל דבר אחר שהינו בעל ערך כלשהו.
רצוי גם לחשוב מראש מי מן היורשים יירש מה, ולהגיע מוכנים עם הרשימה לעוה"ד על מנת שיוכל ביתר קלות לערוך את הצוואה בהתאם לרצון של המצווה, ולהדגיש את הבעיות בחלוקה הרצויה במידה וישנן.
ישנם מספר מסמכים אשר רצוי לצרף לצוואה על מנת להבטיח ככל שניתן, כי בבוא היום, יבוצע האמור בה.   

אחד מן המסמכים שמומלץ לצרף לצוואה הינו אישור רפואי המעיד על כך שהמצווה בריא ברוחו, והוא אינו סובל ממחלה נפשית כלשהי. בהרבה מקרים בהם החליט המוריש לנשל מצוואתו חלק מקרוביו, מנסים הקרובים המנושלים לתקוף את צוואתו בטענה שבעת עריכת הצוואה, היה המוריש במצב נפשי אשר לא אפשר לו לערוך צוואה חוקית. על מנת למנוע טענות כאלו בעתיד, בדבר מצבו הנפשי של המצווה בעת עריכת הצוואה, מומלץ לקבל אישור מרופא המעיד על כך שבעת עריכת הצוואה, מצבו הנפשי של המצווה היה תקין. כך כאשר אישור שכזה קיים כנספח לצוואה, יהיה קשה מאד להוכיח טענות שכאלו.

איפה לשמור את הצוואה?
ניתן לשמור את הצוואה בכל מקום בטוח. נהוג לאכסן את הצוואה בתוך מעטפה סגורה, וניתן לשמור אותה בכל מקום שהינו בטוח מפני זרים (בבית, במשרד, בכספת בבנק וכד'). רצוי שהמצווה יודיע לאחד האנשים הקרובים ביותר לו, אדם שניתן לבטוח בו, היכן בדיוק מונחת הצוואה על מנת שבעת הצורך, יוכלו למצוא אותה בקלות יחסית. חשוב לזכור, אם בעת הצורך לא ימצאו את הצוואה, לא ניתן יהיה לפעול על פיה, ורכושו של המוריש יתחלק בין יורשיו בהתאם לפירוט המופיע בחוק הירושה. לכן, הדרך המומלצת לשמירת הצוואה הינה באמצעות הפקדת הצוואה בלשכת הרשם לענייני ירושה.
הפקדת הצוואה מבטיחה שלא יינתן, לאחר מות המצווה ,צו ירושה או צו קיום צוואה תוך התעלמות מהצוואה שהשאיר.  אדם המבקש להפקיד צוואה צריך להגיע אישית ללשכת הרשם לענייני ירושה שבאזור מגוריו, בצירוף הצוואה המקורית, תעודת זהות ושובר תשלום על פי הקבוע בתקנות. הצוואה נשמרת בכספת, ורק המצווה עצמו יכול לקבל אותה בחזרה, עד יום מותו. רק לאחר פטירתו של המצווה  ניתן לברר פרטים על אודות צוואות שהופקדו.

הורשה בשלבים:
אם המוריש מעוניין בכך, החוק בישראל מאפשר לו להוריש נכסים בשלבים. כלומר בניגוד למצב בו כל הנכסים עוברים ליורשים בבת אחת, יכול המוריש לקבוע כי נכסיו (כולם או חלקם) יעברו ליורשים בשלבים אשר נקבעים מראש ע"י המוריש. כך לדוגמא, יכול המוריש לקבוע כי נכסיו יועברו ליורשיו על בסיס קבוע כלשהו (לדוגמא: סכום חד פעמי פעם בשנה) או על בסיס קיומו של תנאי כלשהו (לדוגמא: לאחר חתונת יורש, וכדומה).
צוואה הדדית:
בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן זוג אחד על צוואת בן הזוג האחר. בני הזוג יכולים לצוות הדדית כי בפטירת מי מהם לפני בן הזוג השני, כל רכושו של הנפטר יעבור במלואו לבן הזוג הנותר בחיים. ביטול צוואה הדדית אפשרי אך ורק בתנאים הקבועים בחוק הירושה.
טעויות נפוצות בכתיבת הצוואה:
כתב יד:  צוואות בכתב יד אינן יכולות להיות מודפסות בתוספת חתימה בכתב יד. הצוואה כולה חייבת להיות כתובה בכתב ידו של המצווה בלבד. בכל מקרה אחר הצוואה תיפסל.

נוכחות הנהנים: אדם שהמוריש מעוניין לרשום אותו כנהנה בצוואתו אינו יכול להיות נוכח בעת כתיבת הצוואה או לקחת חלק פעיל, במישרין או בעקיפין, בעריכתה.

צוואה אפשר לשנות תמיד : גם אם המוריש מציין בפירוש בצוואה כי לא ייערך בה שינוי בעתיד, התנאי נחשב בלתי חוקי.
חוות דעת רפואית:  אם עורך הצוואה הוא אדם מבוגר או חולה, רצוי לצרף לצוואה חוות דעת רפואית שקובעת כי הוא כשיר לערוך את הצוואה, כדי למנוע טענות על היעדר כשירות משפטית של המצווה, השפעה לא הוגנת וטענות אחרות העלולות להביא לפסילת הצוואה.

תנאים לא סבירים : מותר להתנות את חלוקת הרכוש ליורשים בתנאים, כל עוד הם נחשבים לסבירים, וניתנים לביצוע. אפשר להתנות, לדוגמה, כי הירושה תעבור לרשות ילדיו של המוריש רק לאחר שיגיעו לגיל מסוים, אך אי אפשר להתנות את הירושה בכך שיעברו להתגורר במקום מסוים, למשל.

קטינים:  מומלץ למנות אחראי על עיזבון שיורשיו נחשבים קטינים על פי החוק. קטינים אינם יכולים לכתוב צוואה בעצמם, שכן החוק מכיר רק בצוואתם של בני 18 ומעלה.

 מעמד חלוקת רכושו של הורה מנוח הוא רגיש ביותר הרווי מתחים שיש בהם הרבה מעבר לעניין הכספי עצמו.

אין ספק, כי אחת ההחלטות החשובות ביותר שאדם צריך לקבל בחייו, הוא ההחלטה למי וכיצד להוריש את הונו לאחר שיעבור מן העולם.

מכיוון שמדובר בהחלטה חשובה כל כך, שיכולות להיות לה השלכות רבות משמעות על המשך התנהלות חייהם של היורשים (או של מי שלא הפכו ליורשים למרות שחשבו שהם צריכים להיות), הרי שחשוב מאוד לכתוב צוואה.

זאת משום שרק באמצעות כתיבת צוואה כשהאדם נמצא במצב צלול ושקול, הוא יוכל להיות בטוח שרצונו האמתי ייעשה לאחר שכבר לא יהיה בין החיים.

על מנת להבטיח ככל שניתן שזה אכן מה שיקרה, חשוב מאוד לשכור את שירותיו של עורך דין, המתמחה בתחום של כתיבת צוואה ויודע בדיוק כיצד לכתוב את המסמך בדרך שתהיה קבילה בבית המשפט, במידה שיתגלעו חילוקי דעות שיגיעו לערכאה שיפוטית.
 

* אין באמור לעיל בכדי להוות ייעוץ משפטי ואין הוא אמור לשמש תחליף לייעוץ/טיפול משפטי.